<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"ח</h1>
<h2>דף יט:</h2>
שמן של בדדין מותר כלומר שזב בשבת. ומיירי שהיו טחונות קודם ששם אותם תחת הקורה וזב בשבת ושם אותם תחת הקורה מער' שבת כמו שכתבתי בח"א [י"ט ע"א] כך פשוט בשבת. ואם תאמר משום מוקצה לא דהא קימא לן כרבי שמעון דלי' ליה מוקצה ופרש"י שמן שזב באחרונה מתחת הקורה והן של בדדין והוא מוקצה ומותר כמו שכתבתי.
<h2>דף מה.</h2>
חטים שזרען בקרקע פירוש ועדין לא השרישו בקרקע וביצים שתחת התרנגולת פירוש שלא נולדו בשב' מותר לאכלן שאין לנו מוקצה לרבי שמעון כך פשוט בשבת. גרוגרות וצמוקין הן מוקצה אפילו לרבי שמעון ואסור לאכל מהן בשבת פירוש גרוגרות תאנים צמוקין ענבים כלומר תאנים או ענבים שנתנן בגג ליבשן וכשנשתהו שם זמן מועט אין ראויין לאכילה עד שנתיבשו בטוב כך פשו' בגמרא דשבת ובכמ' דוכתי ואמרינן בירושלמי [ביצה פ"ד ה"א] מאי שנא הני הואיל ומסרחי בנתי' כמו שכתבתי שאין ראויין לאכילה כשנתיבשו מעט. תמרים או פירו' הנלקטין קודם זמן בישולם ומשימין אותם בתבן או בסלים כדי להתבשל אינם מוקצים בשבת ומותר לאכל מהן בשבת כך פשוט.
פת הנאפה בשבת ר"ת אסרו לריב"ם לחם של גוי שנאפה בשבת ובספר התרומו' כתב פנים לאיסור ולהתר והרא"ש התירו דאפילו אם היה קמח או עיסה בין השמשו' לא הוי מוקצה כיון דהוי ביד גוי הוי גמרו בידי אדם והאפייה אינה אוסרת דבשביל רוב גוים היא. ובאותן המקומו' שרגילין הנשי' או אנשים לקנותו בשבת ואומרין לגוי או לגויה ממש סכום מקח ואומרין תן לי פשוט או ב' פשוטים מלחם וגם קורין לגויה בביתם ונותנין לה המעו' ראוי לאוסרו להם מכל וכל שלא יאכלו פת הנאפה בשב' כך יראה לי. ועוד כתב רמ"ה כי אסור לומר לגויה מע"ש הילך מעו' ותן לי הפת למחר שכבר נאפה לצורך ישראל.
<h2>דף נ:</h2>
לפת או צנון הטמון בעפר מותר ליטלו בשבת ובלבד שיהיה קצתו מגולה ואין צריך מבעו' יום להטמינו ולשולפו כדי שיהיה חורו מרווח ליטלו בשבת פשוט. ונראה לי כי הוא הדין לפירות ובלבד שיהיו קצתן מגולי' כי דרך להטמינם בעפר כדי לבשלם יותר כשנלקטו קודם בישולן. פירוש ולא דמי לפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים דמותר ליטלן אפילו כלם טמונים כאשר אכתוב למטה [לקמן קכ"ג ע"א] ואין הפרש בצנון מאחר שקצתו מגולה אפילו שהגס ממנו טמון בקרקע והדק לצד מעלה על פני הקרקע וכשיוציאנו ינענע העפר יותר דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול.
<h2>דף נא:</h2>
ברד ושלג שרסקן לעשותו חתיכות קטנות בשב' כדי שיזובו מימיו אסור אבל מותר לתת ממנו לתוך כוס של יין או לתוך קערה כך פשוט בשבת.
<h2>דף עד.</h2>
ולברור אוכל מן הפסלת ביד מותר לכתחלה ובקנון ובתמחוי שהו' כלי עשוי כמו מרזב קצר וכלו רחב ומנענ' בתוכו האוכל ויוצא דרך ראשו הקצר ובוררו כך פטור מחטאת אבל אסור ובנפה ובכבר' חייב חטאת. והבורר שני מיני אוכלין ורוצה לאכל האחד ולהניח האחר אותו שרוצה לאכל עתה נקרא אוכל והאחר נקרא פסולת ואפילו ביד שאמרנו דמותר דוקא לאלתר כלומר לאותה סעודה אבל לבו ביום כלומר שבורר ומניח לצורך סעודה אחרת של אותו יום בעצמו אסור וכמו כן דוקא שבורר אוכל מתו' הפסלת כלו' שנוטל בידו האוכל ומניח הפסולת אבל בהפך כלומ' פסולת מתו' האוכל אסור אפילו ביד ואפילו לאלתר כך פשוט בשבת. ופירוש בשיעור לאלתר פר"ח שיעור מה שמסב על השלחן לאותה סעודה. פירוש ואם האוכ' מרובה מן הפסלת בטורח ובשיעור כלומר שיש בו יותר אוכל מפסולת שהפסולת דבר מועט מן האוכל בשיעורו וכמו כן יש טורח לברור האוכל מתוך הפסלת יותר מלברור הפסולת מתוך האוכל כגון שהאוכל הוא ענין דק יותר מהפסלת מותר אפילו לברור פסולת מתוך האוכל ודוקא ביד ודוקא לאותה סעודה כמו שכתבתי. וכן פשוט בביצה [י"ד ע"ב] וכתבתיו בנתיב רביעי בענין יום טוב בחלק שני בדין שבת ויום טוב שוין בזה אע"ג דיש חלוק ביניהם לענין קנון ותמחוי מכל מקום לברור ביד דינ' שוה ושם תמצאנו מבואר בדין דברים שאוגדין אותם (ודוקא) [ודרכן] למלול מלילות וכו'. ושם כתבתי כי אגוזים ובטנים ושקדי' ששברן ומונחי' עדין בקליפתן אע"פ שהקליפה מרובה על האוכל דמות' לבוררו ביד כדרכו ולא יקרא פסלת מרובה על האוכל כיון שדרכם בכך והוי שומר לפרי ולא דמו לעצמות וקליפים שכבר נפרדו לגמרי ונראה לפי דברי רי"ף שהביא הא דחזקיה בשבת שהתרמוסים אסור לבוררן מקליפתן דכיון שאם לא יטלו הקליפ' החיצונה אחר ששלקו אותה יסריח הפרי בתוכו ה"ל האוכל כמו הפסלת וה"ל בורר פסלת מתוך האוכל. ותמהתי כי לא גרעי מאגוזים ושקדים שכתבתי. ומכל מקום בפולין מותר דלא דמו לתרמוסים דלא מסריח אי לא שקלי קליפתן.
<h2>דף עד:</h2>
מחתך ירקות דק דק אסור כך פשוט בשבת וזהו לפרש"י (דפריש) [דפריס] סילקא מחתך ירקות כי ר"ח פיר' בו פירוש אחר כמו שכתבתי בחלק ארבע' עשר שפי' מחתך דק דק עצי דקלים. ונראה לפי פירושו דמחתך ירקות מותר. ולדברי כלם מי שחותך דק בשר ופת ושאר מיני אוכלים מותר.
<h2>דף עה:</h2>
מות' למלוח בשר בשבת כך מוכח בשבת. פירוש ודוקא בשר שראוי לאכלו באותו יום כגון מבושל או חי אם היה רוצה לאוכלו כך.
<h2>דף פא:</h2>
אילן כלומר יחור שנפשח מבעוד יום ובו פירות מותר לקטום ממנו הפירות בשבת שהרי שנינו [חולין קכ"ז ע"ב] אילן שנפשח ובו פירות הרי הן כתלושין ואפי' בעצי הדס אמרינן ומותר לקוטמו ולפושחו כך כתבו הגאונים בתשובה.
<h2>דף קח:</h2>
אין עושין הילמי בשבת כלומר מי מלח מרובין כדי לתת בתוך הכבשים וכן אין עושין מי מלח עזים שיבאו שני חלקי מלח אבל מותר לעשות מי מלח כלו' מועטין לערב מים ומלח או שמן ומים ומלח וטובל בהן פתו בשבת. ואין מולחין צנון חתיכות זו על גב זו אבל מטבל הו' החתיכ' שאוכל במלח. וביצה מותר למולחה כך פשוט בשבת.
<h2>דף קיז:</h2>
נשברה חבית של יין בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט מן היין המקלח מן הגג ולא יצרף אותו לשפת הגג פי' שמא יביא כלים דרך רשות הרבים נזדמנו לו אורחים מביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף ולא יקלוט ואחר כך יזמין אלא יזמין ואח' כך יקלוט ואין מערימין בזה לזמן אורחים כדי להציל היין כך פשוט בשבת.
<h2>דף קיח.</h2>
מדיחין כלים בשבת לצורך השבת כיצד קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכל בהן שחרית מן המנחה ולמעלה לא ידיחם אבל כוסות וקתוניות וצלוחיות מדיח והולך כל היום כלו לפי שאין קבע לשתייתו כך פשוט בשבת. וכוס ששתה בו הגוי כתב הרא"ש בתשובה דמותר להדיחו ולא דמי לטבילה דהתם האיסור בגוף הכלי נרא' כמתקן והכ' גוף הכלי התר והיין אוסרו וכשמדיחו אינו מתקנו אלא כ(ש)מסיר ממנו גרף של רעי.
<h2>דף קכב.</h2>
פת הנאפה בשבת ר"ת אסרו לריב"ם לחם של גוי שנאפה בשבת ובספר התרומו' כתב פנים לאיסור ולהתר והרא"ש התירו דאפילו אם היה קמח או עיסה בין השמשו' לא הוי מוקצה כיון דהוי ביד גוי הוי גמרו בידי אדם והאפייה אינה אוסרת דבשביל רוב גוים היא. ובאותן המקומו' שרגילין הנשי' או אנשים לקנותו בשבת ואומרין לגוי או לגויה ממש סכום מקח ואומרין תן לי פשוט או ב' פשוטים מלחם וגם קורין לגויה בביתם ונותנין לה המעו' ראוי לאוסרו להם מכל וכל שלא יאכלו פת הנאפה בשב' כך יראה לי. ועוד כתב רמ"ה כי אסור לומר לגויה מע"ש הילך מעו' ותן לי הפת למחר שכבר נאפה לצורך ישראל.
<h2>דף קכג.</h2>
קורנס המיוחד לשבר אגוזים או שקדים בין של נפחים בין של צורפי כסף וזהב מותר לטלטלו לשבר בו אגוזים וכיוצא בהם. כל דבר (שאין) [ש]האומן מקפיד עליו (ואין) [ו]מיחד לו מקום שלא יתקלקל או שלא יתלכלך כגון קורנס של בשמים ושל שומין אסור לטלטלו אפילו לצורך אכילה. וכן מותר לטלטל קרדום לחתוך בו דבלה של תאנים, או מגרה לגרור בה הגבינה כלומר מגרה שיש לה שינים, ומגרפה לגרוף הגרוגרות, ואת הרחת ואת המזלג לתת עליו לאכל לקטן, ואת הכוש שטוין בו, ואת הכרכר של אורגים לאכל עמו שום דבר אוכל לתחוב אותם בו כגון תותים וכיוצא בהן בכל אלו אין מיחדין מקום דאין מקפידין עליהן שמא יתקלקלו כך פשוט בשבת.
פגה שהטמינה בתבן כלומר תאנה או שום פרי שטומנין בתבן כי לא נתבשלו כל צרכן באילן וטומנין אותן להתבשל יותר אפילו כלן טמוני' תוחב בהן כוש או שום דבר שראשו חד שיוכל להתפס בו וליאחז בו והן ננערות מאליהן כך פשוט בשבת.
<h2>דף קכו:</h2>
מפנין תבן או תבואה לצורך מצוה כגון לעשות מקום לאורחים לישב או לתלמידים לישב ללמוד ודוקא לדבר מצוה דהתיר טירחא יתירא. פליגי בגמרא רב חסדא אמר אם יש ה' קופות מפנה ד' מהן ולא יותר ואם הוא אוצר גדול ה' מהן ועכ"ז לא יתחיל באוצר תחלה אם עדיין לא נטלו ממנו שום דבר דס"ל כרבי יהודה דאית ליה מוקצה ושמואל אמר יכול להתחיל באוצר תחלה דקיימא לן כר"ש דלית ליה מוקצה וכן גם כן יכול לפנות ממנו כל מה שירצה דלא חיישינן לטרחא יתירא ובלב' שלא יגמו' מכל וכל האוצר דחיישינן לאשוויי גומות כך פשוט בשבת וכתב רי"ף דאיכא מאן דפסק כרב חסדא דסוגיא דשמעתא כותי' וסתם מתניתין כן דגמרא שקיל וטרי לפרושי מתניתין ואיכא מאן דפסק כשמואל דמוקי מתניתין כרבי שמעון דלית ליה מוקצה וקיימא לן כוותיה עד כאן. ויש מי שפסק בקצת כרב חסדא ובקצ' כשמואל דלאו הא בהא תליא כלומר במה שאמר רב חסד' ארבעה קופות וחמשה מאוצר גדול ולא יותר דחיישינן לטרח' יתיר' ובהא הלכה כרב חסדא, ולענין להתחיל אוצר תחלה לפנותו משום אורחים או משום תלמידים הלכה כשמואל דמותר דקיימא לן כרבי שמעון דלית ליה מוקצה אבל לא יגמור אותו לפנותו מכל וכל משום אשוויי גומות וכן פסק רז"ה ולזה הסכי' הרא"ש.
<h2>דף קכז.</h2>
ועוד פשוט בברית' אין מתחילין באוצר תחלה אבל עושה בו שביל ברגליו ובכניסתו וביציאתו. ועוד בבריתא תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מע"ש מותר להסתפק ממנה בשבת וכמה שיעור תבואה צבורה לתך פירוש אבל פחות מכאן אין לו דין אוצר. ותמהו על רי"ף שהביא אלו השני מימרות מאלו הבריתות דאין נפקותא בהן דקיימא לן כרבי שמעון דלית ליה מוקצה ומותר להסתפק אפילו מן האוצ' וי"מ דמן הראשונה אין מתחילין באוצר תחלה נפקא מינה דאפילו דאסור לפנות אוצר שלא במקום מצוה מותר לעשות שביל ברגליו בכניסתו וביציאתו. ועוד פשוט דד' וה' קופות דוקא ושלא יעשה מהן הרבה כגון י' קטנות מה' גדולות כדי למעט במשוי דהוי בעיא ולא איפשיטא דאזלינן לפשטא דמתניתין דדוקא ד' וה' הן גדולות הן קטנות. ועוד פשוט והכל לפי האורחים ולא אמרינן ד' וה' אפילו יש אורחים [טובא]. ובעיא ולא איפשיטא אם אדם א' מפנה בשביל כל האורחין או כל א' מפנה לעשות מקום לעצמו ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא לענין שבת וכל אחד מפנה לעצמו וכן פסק רי"ף.
<h2>דף קכח.</h2>
דבר שהכניסו למאכל בהמה מותר אדם לאכל ממנו כך פשוט בשבת. מולל אדם ואוכל דבר שצריך למלול כגון דבר שהו' בגבעולין ויש מהן ממיני תבלי' ויש מהן ממיני קטנית מותר בשבת. וקוטם בידו ואוכל. ולמלול לא ימלול אלא בראשי אצבעותיו כך פשוט בשבת וכן בביצה [י"ג ע"ב] דאין מוללין מלילות בשבת כלומר אלא בראשי אצבעותיו ויכול למלול בראשי אצבעותיו אפילו הרבה ומנפח בידו אחד ובכל כחו ואם מללן מע"ש למחר בשבת מנפח יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ותמחוי שהוא כלי רחב וקצר דרך פיו כמו שכתבתי למעלה וביארתי כל זה בנתיב ד' בדיני י"ט בח"ב בדיני צרך אוכל נפש. יש מי שפירש דמלילה מותרת בשבת בראשי אצבעותיו אפילו לפרק האוכל מהגבעולין וכן פרש"י וכן רי"ף ויש מי שפירש דוקא לרכך בעלמא אבל לפרק האוכל מהגבעלין אסור בשבת אפילו בראשי אצבעותיו וראשון נראה עקר דמלילות קתני סתם.
בשר חי מותר לטלטלו דראוי לאכלו כך באומצא. וכן בשר תפוח פירוש שנתפח בשבת שקרוב להסריח וראוי למאכל חיה וכן מטלטלין עצמות שראויין למאכל כלבים ומים מגולים שראויין לשתות לחתול שאינו מתיירא מארס נחש. ודג מליח מותר לטלטלו ותפל אסור לטלטלו ובשר בין תפל בין מליח מותר לטלטלו כך פשוט בשבת.
<h2>דף קלט:</h2>
משמרת הוא כלי שמסננין בו שמרי יין ותולין אותו ופושטין אותו על רחב הכלי ועושה כמו אהל על הכלי ואין תולין אותו בשבת ולא ביום טוב אבל אם היתה תלויה מערב יום טוב מסננין בה ביום טוב אבל לא בשבת ומערים אדם על המשמרת ביום טוב ותולה אותה לתלו' בה רמונים ואחר כך תולה בהן שמרים ודוקא שתלה בה קודם רמונים כדי שיאמרו כי בשביל רמונים תלאה כך פשוט בשבת ולמטה אכתוב יותר מזה הדין. מערים אדם ומניח שום בנקב חבית ואומר שמכוין להצניע השום וזה הערמה אינה מותרת אלא לצורבא מרבנן שלא יעשנו אותו לכתחלה לעין כל בלי שום הערמה ובדבר שהו' אסור מדרבנן דוקא כך פשוט בשבת.
נותנין מים על גבי שמרים כדי שיחזרו צלולין. ונותן אדם יין צלול ומים צלולים בשבת לתוך המשמרת שפירשתי למעלה ואינו חושש ואם היו עכורים אסורי' ואם היה בין הגתות שעדין היין אינו צלול מכל וכל ושותין אותו אחר כך וגם אינו עכור לגמרי מותר לו לטרוף חבית עם יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש ומסננין היין בסודרים ובלבד שלא יעשה גומא בסודר לתוך הכלי כדרך שמסננין היין בחול וכן בכפיפה מצרית שהוא סל ובלב' שלא יגביה הכפיפה מקרקעיתו של כלי טפח פירוש שאם היה מגביהו היה נראה אהל או היה נראה כמעשה חול. ולפרוש מטלית על הטבלא או על החבית לא יפרוש אותו בשבת על כל פי החבית אלא יניח קצתו מגולה ואסור לשים בשבת על הברזא קש או עצי' דקי' כשמוציא יין מן החבית באותו הברזא כדי שיעבו' היין דרך הקש והעצים קטנים שבפי הברזא ויסנן היין שלא יעבור דרך עכבו ומותר לשפות מכלי אל כלי כדי שישארו השמרים בכלי שמריק ממנו ודוקא בבית של אדם חשוב דאינן מחשבין מה שנשאר בשולי הכלי מן השמרים אבל בבית שיחזרו אח' כך לברור השמרים אסור שכשיריקו אחר כך מה שנשאר בשולי הכלי יראה כבור' כך פשוט בשבת.
נותנים ביצה במסננת של חרדל כך פשוט בשבת פירוש כדי ללבן החרדל היו נותנים ביצה על המסננת עם החרדל וחלמון הביצה קולטת הפסלת ואינו עובר המסננת אלא נשארת למעלה ויש מי שפירש לקדיר' היו מעבירין חלמון הביצה לתבשיל לעבותו וללבנו והחלבון נשאר למעלה במסננת ואינו מותר זה אלא במסננת של חרדל לא במסננת אחר ואין כאן ברירה.
<h2>דף קמ.</h2>
חרדל שלשו מע"ש למחר ממעכו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף זה עם זה אלא יערב. שחלים (ששחלן) ששחקן] מערב שבת למחר נותן לתוכן שמן וחומץ ונותן לתוכן אמיתא כלומר עשב שמשימין בו הנקר' מינתא בלעז ושום שרסקו מערב שבת למחר נותן לתוכו פול וגריסין ולא ישחוק אלא יערב ונותן לתוכו כל מה שרוצה שיש לו לתת בתוכו כך פשוט בשבת. ושום שרסקו בשבת אסור לתת לתוכו משקין ולא התירו לתת לתוכו משקין אלא כשרסקו מערב שבת וכן נראה מהירושלמי [פ"ז ה"ב] ויש מהפוסקים שכתבו שאסור לתת בתוכו משקין אפילו רסקן מערב שבת משום לש והא דאמרי' בחרדל דוקא כשנתן המשקה מערב שבת ומערבו בשבת דמותר (לחממו) [לממחו] בין ביד בין בכלי וכן תרץ רבינו ברוך בשם ר"י. ולפי זה כשעושין מאכל מאגוזי' שחוקות או שום שאלשה צריך ליתן בו מים או חומץ ולמחר ממחהו אבל ליתנו בשבת אסור וכן הדין בחרוסת כשחל פסח בשב' צריך ליתן בו החומץ מערב שבת ומה שאסר בירושלמי [שם] להסיר מקליפתו חייב משום בורר דוקא כדי לשחקו אבל אם מסיר לו הקליפה כדי לאוכלו כך מותר וכן כתב בעל התרומה כדי לאוכלו מיד מותר וכן הדין בבצלים קטנים ורבינו פרץ כתב דוקא מעט מעט אבל לקלוף קבוץ גדול יחד נר' כבורר ואסו'.
עושין יינמלין בשבת ואין עושין אלונתית שהיא עשוי קצת לרפואה לשתותו כשיוצאין מהמרחץ. ופי' יינמלין הוא משקה עשוי מיין [ופלפלין ודבש, ואלונטית הוא יין] ישן ומים צלולין ושמן אפרסמון כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמא.</h2>
פלפלין להדקן ולכתשן בקתו של סכין מותר אפילו כמה גרגרים יחד כך פשוט בשבת ויש מהמפרשים שכתבו שזה מיירי בשבת דביום טוב אפילו מלח פשיטא דנדוך במדוך עץ כמו שכתבתי במקומו [נ"ד ח"ב] ויש מהמפרשים שכתבו דמיירי ביום טוב אבל בשבת אסור וכן כתב רבינו חננאל וכן בשאלתות וראשון נראה עקר וכן הכריעו גדולי האחרונים.
<h2>דף קמג:</h2>
חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלשה סעודות ואומר לאחרי' בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג היין בספוג שבולע היין ואפילו יש לספוג בית אחיזה דלא אתי לידי סחיטה. ואם הוא שמן ובלבד שלא יטפח בשמן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול כך פשוט בשבת נתפזרו לו פירות בחצרו מלקט יד על יד ואוכל אבל לא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה (שמא) [שלא] יעשה כדרך שהוא עושה בחול כך פשוט בשבת ויש דלא גרסי ואוכל ומותר אפילו ללקט וליתן בחיקו אבל לא לתוך הסל ובתוספתא [פי"ז ה"ו] משמע דלא התירו אלא מלקט ואוכל ועוד פשוט בתוספתא [שם] נתערב לו פירות בפירות בורר ואוכל בורר ומניח על השלחן בורר ומשליך לפני בהמתו כרכן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן או שלקט מתוכן עפר וצרורות חייב. וכתבו המפרשים דאם היה מלקט יד על יד דמותר דלא אסרו אלא כשהוא מלקט הפירות מתוך העפר שהו' עושה כדרך חול ומיירי שנתפזרו בעפר וכן כתב הרמב"ן.
<h2>דף קמד:</h2>
ויש מי שכתב דלימוניש מותר לסוחטן דאינם משקה אלא אוכל וכן נראה עקר וכן עמא דבר.
סחיטת הפירות ומה שיוצא מהן בלא סחיטה אלא מאליהן יש בהם כמה חלוקים כי יש פירות שעשויין לעולם למשקה ויש מהם לאכילה ולפעמים למשקה ויש מהם לאכילה ולא למשקה והסוחטן למשקה בטלה דעתו אצל כל אדם. ועתה אפרש בפגעין ובפרשין ועוזדרין וכיוצא בהן שאין עשויין למשקה נחלקו בו הפוסקים יש מי שפסק כי אסורים לסחוט כי אין פירות מותרים לסחוט וזהו דעת רש"י ויש מי שכתב שמותרים לסחוט לכתחלה בשבת וזהו דעת רי"ף וגדולי האחרונים ותותים ורמונים אסור לסוחטן בשבת לכתחלה ולפעמים עושין מהן יין ואם יצא המשקה היוצא מהן בעצמ' בלא סחיטה אם לאוכלים הכניסו והיה דעתו לאוכלים היוצא מהם מותר ואם למשקין היוצא מהם אסור וזתים וענבים סתמייהו למשקה ואין סוחטין אותן בשבת ואם יצאו מעצמן אסורין בין שהכניסן לאוכלים בין למשקין.
סוחט אדם אשכל של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה כך פשוט בשבת הלכה זו יש בה מחלקת מפוסקים ועתה אפרש יש מי שפירש כי זה מיירי ביום טוב דמותר לסחוט לתוך הקדרה דבשבת היה אסו' כמו שכתבתי למעלה דאין סוחטין ענבים וזתים בשבת אין חלוק בין לתוך הקדרה בין לתוך הקערה וכן כתב בעל הלכות פסוקות אבל רבינו חננאל כתב דמיירי בשבת דאין חלוק בזה בין י"ט לשבת דבכל אלו הדברים האסורים בשבת אסור ביום [טוב] וכתב דזו המימרא דלא כהלכתא כי כבר פסקנו דאין סוחטין זתים וענבי' ואין לחלק בין לתוך הקערה בין לתוך הקדרה הילכך הכל אסור בין ביום טוב בין בשבת והקשו על רבינו חננאל וכתב רי"ף כי זה מיירי בשבת ומה שאמרנו למעלה דאסור לסחוט ענבים דוקא לתוך הקערה אסור פירוש שאין בה אוכל אבל סוחט לתוך הקדירה שיש בה אוכל אפילו שהוא צריך למימיהן כיון שהוא סוחט לתוך האוכל אינו כסוחט משקין אלא כמפרר אוכל לתוך אוכל שהוא מותר וזו המימרא הלכתא היא וכן כתב רבינו האיי גאון וכן רוב הפוסקים שראיתי. ואותם שסוחטין אשכל של בסר בשבת טעות הוא בידם דאפילו לדברי רי"ף לא התירו אלא בקדרה כמו שכתבתי.
לחלוב עז או בהמה בשבת אסור בכל ענין אבל ביום טוב לתוך הקדרה מותר ולתוך הקער' אסו' שהחולב לתוך הקדירה כמפרר אוכל הוא ומותר כך פשוט בשבת וכן פסקו רבינו האיי ורי"ף ורוב הפוסקים ורבינו חננאל פסק דאסור ביום טוב כמו בשבת ובחלק י' [נ"ד ח"א] כתבתי בענין הבהמה אם מצטערת הבהמה אם מותר לומר לגוי לחלוב לה.
לינק מן העז או מן הבהמה אסור בפיו בין [בשבת בין] ביום טוב כך פשוט בשבת [קמ"ד ע"ב] ובכתובות [ס' ע"א] וביבמות [קי"ד ע"א].
<h2>דף קמה.</h2>
ועוד פשוט והסוחט דג לצירו אפילו לתוך הקערה מותר.
ועוד פשוט ומותר לסחוט שלקות לגופן אבל לא למימיה' ואם סחט למימיהן כסוחט זתים וענבים.
<h2>דף קמה:</h2>
חלות דבש שרסקן [מערב שבת] ויצאו מעצמן בשבת היוצא מהן מותר כך פשוט בשבת.
וזתים וענבים שרסקן מער' שבת ויצא המשקה מעצמו בשבת מותר וכן פסק בעל הלכות גדולות משמיה דרב צמח בר פלטוי כל זה מוכח בשבת.
בשר מליח כשרוצים לאכל ממנו נותנין אותו במים חמין אם הביאו אותו במים חמין מערב שבת שורי' אותה בחמין בשבת ואם לאו אסור לשרותה בחמין בשבת אבל מדיחין אותה בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן וקוליס האספנן שהדחתן זו היא גמור מלאכתן הילכך אפי' להדיחן במים חמים אסו'.
<h2>דף קמו.</h2>
שובר אדם חבית לאכל ממנ' גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי וכתבתי דינו בנתיב ד' חלק א' בדיני י"ט בדין שובר אדם חבית לאכל ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי כי שבת ויום טוב דינם שוה בזה. מביא חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים לעין יפה בשבת ואינו חושש וכן חותלות של תמרים ושל גרוגרות מתיר ומפקיע וחותך כך פשוט בשבת נוקבין מגופה של חבית בשבת דהיינו למעלה אבל לא יקובנה מצדה דאין נוקבין נקב חדש ואפילו אין מוסיפין הנקב שבצדה.
ולנקוב מגופת החבית ברומח אסור ולא אמרינן דלעין יפה קא מכוין דכיון שאין הנקב עגול לפתחא קא מכוין ואסור.
<h2>דף קמו:</h2>
ונוקבין נקב ישן לכתחלה ודוקא לשמור כלו' להוציא יין וזהו כשהנקב למעלה מהשמרים אבל לחזק כלומר כשהנקב למטה מהשמרי' אסור דמוכח' מילתא דאין דעתו לפתחו כדי להוציא מן השמרים ובודאי דנקב כזה דסתמוה בטולי' בטלי' לנקב, כשפתחו בפתח מחדש ואסו'.
קנה של חבית שנותנין בנקב שלה כדי להוציא יין שלא יהיה שותת בדפני החבי' אין חותכין את הקנה לכתחלה בשבת ואפי' ביום טוב אסור, ולהחזירה אם יצאה מן הנקב מותר בין ביום טוב בין בשבת, ואם היא חתוכה ואינה מתוקנת כלומר שעדין לא נתנוה בנקב מותר להניחה בשב' וכל שכן ביום טוב כך פשוט בשבת. ונראה מפרש"י שאסור לתקן בגוף השפופרת שום דבר ואפי' ביד אלא לתת אותה בנקב לכתחלה מאחר שחתוכה כבר אבל ר"ח כתב שמתקנה בידו אבל לא בסכין. עלה של הדס לשים בנקב של חבית כדי לקלח היין למרחוק לעשותו כמין מרזב אסור גזירה שמא יקטום ואי קטום ומונח מותר פי' ואפי' שהוא כופלו ומתקנו כמו מרזב כך פשוט בשבת.
ואם יש נקב בצד החבית לא יתן עליו שעוה מפני שממרח וכן שמן עב אסור או שומן או חלב כך פשוט בשבת.
נותנין תבשיל לתוך (הכוס) [הבור] בשביל שיהיה שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שיצונו ואת הצונן בחמה בשביל שיוחמו כך פשוט בשבת.
<h2>דף קנ:</h2>
אילן כלומר יחור שנפשח מבעוד יום ובו פירות מותר לקטום ממנו הפירות בשבת שהרי שנינו [חולין קכ"ז ע"ב] אילן שנפשח ובו פירות הרי הן כתלושין ואפי' בעצי הדס אמרינן ומותר לקוטמו ולפושחו כך כתבו הגאונים בתשובה.
